החלטה בתיק מ"ת 35968-05-12

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תם ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אספקת סם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת חומר נפץ בלא רשות.

על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.5.12 מסר המשיב לאחר בשם מזרחי יעקב סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל של 4.2 גר'. במעמד המתואר לעיל נתפס על גופו של המשיב סם מסוג חשיש במשקל 0.9 גר' וכן מפתח. המשיב נשאל לאיזו דירה מתאים המפתח, וזה טען בכזב כי המפתח מתאים לדירה ברח' החרצית.

נוכח חשדם של השוטרים כי המשיב אינו דובר אמת, ניגשו אלו לבניין 1043 ממנו נראה יוצא בטרם נפגש עם יעקב מזרחי, וגילו כי המפתח מתאים לדירה מס' 6 אשר היתה בחזקתו של המשיב במועד הרלבנטי.

במהלך חיפוש שנערך בדירה נמצאה בתוך הכיור כפפת צמר ובתוכה חלק מלבנת חבלה במשקל 59 גר', יחד עם פתיל השהיה תקני שמחובר לנפץ חבלה.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 23.5.12 חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. ככל שהדבר נוגע לעבירת אספקת הסם, יעקב מזרחי נחקר בעצמו בחשד לסחר בסם, כאשר אין מקום לרחוש אמון לגרסתו אשר מעלה תמיהות. כך יד לתהות על גרסת המפגש הספונטאני וכן על הסתירות שעולות מדוח הפעולה של השוטר ניסים ביטון, אשר טוען כי הספיק לקחת מידו של מזרחי את הסמים, ומאידך כותב השוטר כי מזרחי מציין שלא הספיק לקבל מן המשיב את הסם. כך גם זה ציין פליאה הכיצד את הסם שנמצא עטוף בנייר כחול מייחסים למשיב בשעה שזה נתפס על מזרחי.

אשר להחזקת חומר הנפץ, המדובר בדירה נטושה שגרו בה גם אחותה של מרים אזולאי, כאשר הדירה מלאה זבל ושאינה מחוברת לחשמל. המשיב נמצא במקום מידי פעם כאשר לא נלקחו טביעות אצבע על הכפפה או על לבנת החבלה. אשר ללבנת החבלה מדובר בחתיכה קטנה, אשר ספק אם האמור בחוות-הדעת משקף נכונה את המצב. מעבר לכך, במקרים חמורים יותר הורה בית-המשפט על שחרור לחלופה. בשים לב לכל אלה, עותר ב"כ המשיב על שחרורו ל"מעצר בית" בבית אביו בפיקוחו ובפיקוח אחותו.

ב"כ המבקשת מנגד סבורה כי אין כל חולשה בראיות המתבססות על דוחות השוטרים וכן הודעתו של יעקב מזרחי. כך גם מפנה לראיות המלמדות כי הדירה היתה בחזקתו הבלעדית של המשיב ומכאן קושרות אותו למטען החבלה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה שהובא לעיוני מצאתי כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה לכל המיוחס למשיב, ללא חולשה. ככל שהדבר נוגע לעבירה של אספקת סם, ישנם שני מקורות ראייתיים, אשר כל אחד בפני עצמו די בו כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה, לא כל שכן שילובם של אלה יחדיו. מקור ראייתי ראשון מבוסס על הודעתו של הקונה, יעקב מזרחי, אשר בהודעתו מיום 8.5.12 מציין במפורש כי פגש במשיב ליד חנות הדגים: " אני ביקשתי ממנו בוף שזה חשיש והוא אמר לי בסדר ואז הוא הלך לכיוון סוף הבלוק לא ראיתי, ואחרי פחות משתי דקות הוא חזר והביא לי חתיכה של חשיש ואז קפץ עלינו השוטר".

כידוע, בשלב זה בית-המשפט אינו נכנס לשאלות של משקל ומהימנות, וממילא לא מצאתי, על-פני הדברים, פרכות וסתירות מהותיות אשר על-פניו כבר בשלב המעצר לא ניתן כבר בשלב המעצר לרחוש לעדות זו כל אמון.

מקור שני שיש בו כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה, הנו בדוחות השוטרים אשר היו בתצפית על המשיב. כך ראה בין היתר את דוח הפעולה של השוטר ניסים ביטון אשר מציין כי: "כאמור אהרון ניגש אליו כשאני כעשרה מטר מאחוריו וממשיך לצמצם במהירות ואז הבחנתי שאהרון מחזיק דבר מה קטן בצבע חום ומוסר לידיו של האיש המזוקן עם הכיפה השחורה...". כן ראה את דוח הפעולה של השוטר שלמה אפלמן אשר מציין כי: "שאלתי את מאיר האם יש לו קשר לאחת הדירות פה הנ"ל אמר שאין לו שום קשר".

אין מחלוקת כי החומר שנתפס הינו סם, ובצירוף האמירה של המשיב עובר למעצרו כי "חלאס עזוב תפסת אותי כל הכבוד" יש ראיות לכאורה למיוחס למשיב, כאשר לא מצאתי בהסתייגויות אותן ציין ב"כ המשיב ככאלה שיש בהן כדי לפגום בעצמתן של הראיות לכאורה, למעט הסתייגות קלה הנובעת מייחוס הסם, שעטוף היה בנייר כחול שנמצא על הקונה, כאשר גם זה מציין שאת החומר הנ"ל קיבל מאחר.

אשר לראיות הנוגעות להחזקת מטען החבלה בצירוף פתיל ההשהיה והנפץ, הרי שאלו כאמור מבוססות על העובדה שהמשיב הוא זה אשר מחזיק בפועל את הדירה, כאשר ממכלול הראיות שקיימות בתיק נמצא כי המשיב הוא בעל הגישה היחיד והמחזיק בפועל מזה תקופה ממושכת לבדו בדירה.

ביתר פירוט אציין כי ראשית, המשיב מרחיק את עצמו בצורה מלאכותית מן הדירה, בשעה שטוען בפני השוטרים כי המפתח שנמצא עליו שייך לביתו במקום אחר בחרצית, וכך גם טען כי אין לו קשר לאף אחת מן הדירות במקום והמשיך לעשות כן גם לאחר שנכנסו לדירה (ראה דוח פעולה שלמה אפלמן ודוח הפעולה של ניסים ביטון). עוד ראה באותו עניין את הכחשתו של המשיב כי כלל נכנס לכניסה לאותו בניין, דבר העומד בסתירה לדוחות השוטרים.

בעלת הדירה, מרים כהן, מציינת כי המדובר בדירת "עמידר", כאשר המשיב פנה אליה לפני כחצי שנה וביקש לשהות במקום, מרים לא היתה במקום מאז שעזבה אותה. המשיב הינו היחיד שהרשתה לו להימצא בה, וכי כשעזבה אותה הדירה היתה ריקה מכל תוכן.

מעבר לכך, מעדותו של אמיל נעים עולה כי התגורר בדירה לפני למעלה משנה, וכי מאז לא היה בה אף פעם, כאשר החליף את הצילינדר בדירה לצילינדר ישן אחר, כשהמפתח היחיד הועבר למרים בעלת הדירה.

לא למותר לציין כי העובדה שהמשיב טוען בכזב כי נגע במטען, לאחר שהוצא מן הכפפה, וזאת בתגובה לשאלה האם ימצאו טביעות אצבע שלו על המטען, מחזקת אף היא את תמונה ראיות כנגדו.

המשיב מצידו אינו מכחיש כי מתגורר בדירה, כאשר לדבריו שומר לה על הדירה בגלל שפרצו אליה כמה פעמים (עובדה המוכחשת על-ידי בעלת הדירה), כאשר גם לדבריו, הוא חושב שהוא היחיד אשר מחזיק במפתח לדירה.

הימצאות המטען בכיור שבדירה, ובצירוף האחזקה הבלעדית של המשיב בדירה יש בהם כדי לקשור את המשיב באופן לכאורי להחזקת המטען, ומשכך לקביעת קיומן של ראיות לכאורה גם ביחס לרכיב זה של כתב האישום.

משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר כפולה בעניינו של המשיב. המדובר במי שלכאורה סיפק סם מסוכן לאדם אחר בקרן רחוב. המדובר במי שמייד בסמוך לאחר שנפגש עם הקונה דאג לאספקת הסם, כאשר לדברי אותו מזרחי אין זו הפעם הראשונה שבה המשיב מספק לו סם. כך גם העובדה שעל המשיב נתפסו שטרות במזומן בסך של 1,350 ש"ח יש בה כדי לחזק המסוכנות הנשקפת מן המשיב.